שלשום יצאנו לאכול בטאפאס בר החדש של יונתן רושפלד ברחוב אחד העם 27 בתל אביב. הגענו לשם כדי לחגוג את יום הולדתה של ש', כמו גם את אירוסיה הטריים לבחיר ליבה, וכן את הנסיעה המתקרבת בצעדי ענק להודו שלי ושל ה'. זו הייתה גם הזדמנות להשוות בין הטאפאס ברים של מדריד, ממנה חזרה ת' ולהבין אם אנחנו באמת קוסמופוליטיים כמו שאנחנו חושבים.
המסעדה מעוצבת בטוב טעם ומחולקת ל-3 ברים די גדולים ולמרגלותיהם מפוזרים עוד כמה שולחנות. התיישבנו בבר שבסוף המסעדה והברמנית שאלה אם אנחנו חוגגות משהו. ענינו שכן, וסיפרנו על האירוסין והיומולדת. היא אמרה ואני מצ
טטת: " אה, יופי, ואני בדיוק נפרדתי מחבר שלי אחרי שנתיים והייתי הומלסית עד אתמול, אבל מצאתי דירה אז אני אחגוג איתכן". טוב, חשבנו לעצמנו, קצת יותר מדי מידע, אבל אולי היא הייתה צריכה לשתף מישהו. מאוחר יותר, כשהיא לא הפסיקה לשתף אותנו בתחושותיה והגיגיה, שלא לדבר על זה שהיא התפלצנה עלינו ( ועל כך בהמשך), חשבנו שאולי זו אסטרטגיית השירות של המקום, לתת לסועדים תחושה של נוחות וחוסר רשמיות, כראוי לטאפאס בר. ש', שניחנה בהמון סטייל ובמעט סבלנות, לא כל כך אהבה את הגישה האובר ידידותית של הברמנית שלנו, וטרחה להפגין את זה , מה שהיה מאוד משעשע ( אותנו אם לא את הברמנית המסכנה).
בגזרת האוכל לא נרשמה התלהבות מטורפת, אבל אני לא יכולה להגיד שלא היה טעים. חומרי הגלם היו משובחים ( בעיקר שמן הזית), מגוון המנות היה גדול, ובנוסף היו ספיישלים שיצאו מהמטבח הפתוח לקול תרועת הטבחים וצלצולי פעמונים בכל 10 דקות בערך, מה שהוסיף לאווירת הקרנבל השמחה ששררה במקום.
עוד לפני שהזמנו אוכל, הברמנית הניחה לפנינו לחם שחור טרי וטעים עם עגבניות מגוררות על פומפייה עם שום, קרם חצילים מצוין ונשכני וצזיקי בלי המלפפונים, כולם טעימים מאוד ופותחים את התיאבון. כשביקשתי עוד מהעגבניות המגוררות הברמנית שלנו הביטה בי במבט משתומם, וממש לא הבינה מה אני רוצה ממנה. רק אחרי שחזרתי על המילה עגבניות 3 פעמים והצבעתי בידי על הקערה הריקה היא אמרה בטון מתנשא: " אה, את מתכוונת לסלסה" ואני אומרת, פאק איט, זה כולה עגבניות מגוררות בפומפייה, שתגיד תודה שלא ביקשתי עוד קצת מהרסק...
בכל מקרה, השיחוק של הערב היו מנת פאייה פירות ים, שהאורז שלה נצבע בשחור תודות לדיו דיונונים שגם נתן למנה טעם מובחן של פירות ים והיה פשוט מרומם נפש והקינוח הבנאלי משהו גלידה אמריקאית עם קראנץ' שוקולד שהיה שמימי וששמו לא רימז על התוכן ולו במעט. אני מקווה שאני לא מגזימה כשאני אומרת שזו הייתה הגלידה הכי טעימה שאכלתי בתל אביב.
המסעדה עדיין בהרצה ולכן אני לא ממהרת לשפוט אותה לחומרה, אבל אני חייבת להגיד שמישהו צריך לנענע את הברמנית שלנו וללמד אותה שאפשר לתת שירות נעים ולא מאיים גם מבלי לנדב כל כך הרבה מידע לא נחוץ, שלא לומר מביך לאורחים, ולכותבי התפריטים המחוננים- זו לא בושה לכתוב פחזניות ולא פרופיטרולים, ואם אתם כבר דורשים מהמלצרים שידעו את התפריט בעל פה, תשקיעו עוד 5 דקות ותלמדו אותם שפרופיטרול בישראלית זה פחזניה לטובת המתקשים ( אנחנו). אחד העם טאפאס הוא מקום שנראה שרבות הושקע בעיצוב המבנה והאווירה שלו ואכן כל כך נהנינו שכשיצאנו החוצה קצת הופתענו לגלות שאנחנו עדיין בתל אביב ולא במדריד או ברצלונה.
המסעדה מעוצבת בטוב טעם ומחולקת ל-3 ברים די גדולים ולמרגלותיהם מפוזרים עוד כמה שולחנות. התיישבנו בבר שבסוף המסעדה והברמנית שאלה אם אנחנו חוגגות משהו. ענינו שכן, וסיפרנו על האירוסין והיומולדת. היא אמרה ואני מצ
טטת: " אה, יופי, ואני בדיוק נפרדתי מחבר שלי אחרי שנתיים והייתי הומלסית עד אתמול, אבל מצאתי דירה אז אני אחגוג איתכן". טוב, חשבנו לעצמנו, קצת יותר מדי מידע, אבל אולי היא הייתה צריכה לשתף מישהו. מאוחר יותר, כשהיא לא הפסיקה לשתף אותנו בתחושותיה והגיגיה, שלא לדבר על זה שהיא התפלצנה עלינו ( ועל כך בהמשך), חשבנו שאולי זו אסטרטגיית השירות של המקום, לתת לסועדים תחושה של נוחות וחוסר רשמיות, כראוי לטאפאס בר. ש', שניחנה בהמון סטייל ובמעט סבלנות, לא כל כך אהבה את הגישה האובר ידידותית של הברמנית שלנו, וטרחה להפגין את זה , מה שהיה מאוד משעשע ( אותנו אם לא את הברמנית המסכנה).בגזרת האוכל לא נרשמה התלהבות מטורפת, אבל אני לא יכולה להגיד שלא היה טעים. חומרי הגלם היו משובחים ( בעיקר שמן הזית), מגוון המנות היה גדול, ובנוסף היו ספיישלים שיצאו מהמטבח הפתוח לקול תרועת הטבחים וצלצולי פעמונים בכל 10 דקות בערך, מה שהוסיף לאווירת הקרנבל השמחה ששררה במקום.
עוד לפני שהזמנו אוכל, הברמנית הניחה לפנינו לחם שחור טרי וטעים עם עגבניות מגוררות על פומפייה עם שום, קרם חצילים מצוין ונשכני וצזיקי בלי המלפפונים, כולם טעימים מאוד ופותחים את התיאבון. כשביקשתי עוד מהעגבניות המגוררות הברמנית שלנו הביטה בי במבט משתומם, וממש לא הבינה מה אני רוצה ממנה. רק אחרי שחזרתי על המילה עגבניות 3 פעמים והצבעתי בידי על הקערה הריקה היא אמרה בטון מתנשא: " אה, את מתכוונת לסלסה" ואני אומרת, פאק איט, זה כולה עגבניות מגוררות בפומפייה, שתגיד תודה שלא ביקשתי עוד קצת מהרסק...
בכל מקרה, השיחוק של הערב היו מנת פאייה פירות ים, שהאורז שלה נצבע בשחור תודות לדיו דיונונים שגם נתן למנה טעם מובחן של פירות ים והיה פשוט מרומם נפש והקינוח הבנאלי משהו גלידה אמריקאית עם קראנץ' שוקולד שהיה שמימי וששמו לא רימז על התוכן ולו במעט. אני מקווה שאני לא מגזימה כשאני אומרת שזו הייתה הגלידה הכי טעימה שאכלתי בתל אביב.
המסעדה עדיין בהרצה ולכן אני לא ממהרת לשפוט אותה לחומרה, אבל אני חייבת להגיד שמישהו צריך לנענע את הברמנית שלנו וללמד אותה שאפשר לתת שירות נעים ולא מאיים גם מבלי לנדב כל כך הרבה מידע לא נחוץ, שלא לומר מביך לאורחים, ולכותבי התפריטים המחוננים- זו לא בושה לכתוב פחזניות ולא פרופיטרולים, ואם אתם כבר דורשים מהמלצרים שידעו את התפריט בעל פה, תשקיעו עוד 5 דקות ותלמדו אותם שפרופיטרול בישראלית זה פחזניה לטובת המתקשים ( אנחנו). אחד העם טאפאס הוא מקום שנראה שרבות הושקע בעיצוב המבנה והאווירה שלו ואכן כל כך נהנינו שכשיצאנו החוצה קצת הופתענו לגלות שאנחנו עדיין בתל אביב ולא במדריד או ברצלונה.
