לפני כחודש סיימתי לקרוא את ספרו החדש של קשוע " גוף שני יחיד" ואני חייבת לומר שזה הספר הישראלי הטוב ביותר שקראתי זה זמן רב. אני לא רוצה להרוס לאלו מכם שלא קראו, אז רק אומר שהעלילה עוסקת בשני ערבים החיים בירושלים וסיפור חייהם מצטלב בנסיבות הזויות למדי. העלילה מקורית וסוחפת ומי שמכיר את קשוע, יכול למצוא המון מוטיבים אוטוביוגרפיים בספר, מה שאותי לפחות קירב לסיפור וגרם לי להרגיש שאני במקום מוכר. הספר של קשוע הוא ההוכחה מבחינתי ( ותאמינו לי שאני מחפשת הוכחה כבר זמן רב) לכך שאפשר לכתוב מצוין בעברית.קשוע הצליח לכתוב על מדינת ישראל, יהודים וערבים, משברי זהות קשים והכל בירושלים, העיר הטעונה ביותר בעולם, מבלי ליפול לקלישאות ומבלי להתריס נגד הכיבוש, דבר שבטח עלה לו בדם, אבל זה עובד.
אני חייבת להודות שהדבר הראשון שאני מחפשת בערימת עיתוני סוף השבוע הוא הטור של סייד קשוע שמתפרסם בכל יום שישי במוסף הארץ. את קשוע גיליתי רק כשהייתי בטאיוואן, בימי שישי בהם היינו מנסים לשחזר את ההרגשה של יום שישי בצהריים בארץ, מתיישבים באיזה בית קפה עם מרפסת וקוראים דפים מודפסים של "הארץ" שע' הדפיס בספריית האוניברסיטה. בהתחלה היה לי קשה לקרוא טור שלם בלי לסנן כמה קללות עסיסיות לעבר הערבי המניאק שנהנה מתעודת הזהות הכחולה אבל גורם לנו, הישראלים להיראות כל כך רע אבל מהר מאוד התמכרתי. אפשר לקרוא לזה סאדיזם, אבל אני מעדיפה לקרוא לזה חוש הומור בריא ודרך מעולה לבקר את ישראל מבלי ליצור אנטגוניזם ( ויסלחו לי קומץ הטוקבקיסטים שמתעקשים להמשיך ולקלל את קשוע מדי יום שישי ומתעקשים שלא להודות שהוא פשוט מצחיק ולפעמים גם צודק).
לפני כחודש סיימתי לקרוא את ספרו החדש של קשוע " גוף שני יחיד" ואני חייבת לומר שזה הספר הישראלי הטוב ביותר שקראתי זה זמן רב. אני לא רוצה להרוס לאלו מכם שלא קראו, אז רק אומר שהעלילה עוסקת בשני ערבים החיים בירושלים וסיפור חייהם מצטלב בנסיבות הזויות למדי. העלילה מקורית וסוחפת ומי שמכיר את קשוע, יכול למצוא המון מוטיבים אוטוביוגרפיים בספר, מה שאותי לפחות קירב לסיפור וגרם לי להרגיש שאני במקום מוכר. הספר של קשוע הוא ההוכחה מבחינתי ( ותאמינו לי שאני מחפשת הוכחה כבר זמן רב) לכך שאפשר לכתוב מצוין בעברית.קשוע הצליח לכתוב על מדינת ישראל, יהודים וערבים, משברי זהות קשים והכל בירושלים, העיר הטעונה ביותר בעולם, מבלי ליפול לקלישאות ומבלי להתריס נגד הכיבוש, דבר שבטח עלה לו בדם, אבל זה עובד. זה פשוט ספר מצוין. ספר על אנשים רגילים שאמנם עוברים דברים לא רגילים, אבל הכל מסופר בצורה כל כך אמינה ומשכנעת שקשה שלא להיסחף ולשכוח לרגע מהקונפליקט הערבי ישראלי על אף שהוא נוכח בספר כל הזמן.הקטע היחידי שהיה לי קשה בספר היה לקרוא מה עובר בראשו של גבר כשהוא חושב שאשתו בוגדת בו. פתאום יצאה מקשוע אלימות מפחידה, שלי בתור אישה היה ממש בלתי אפשרי להזדהות איתה ולרגע חשבתי שהנה, יצא המרצע מן השק ופרצופו האמיתי של הערבי הפונדמנטליסט נחשף. אבל אז הבנתי שקשוע, לפני שהוא ערבי הוא גם גבר, ובנות אני אומרת לכן, אחרי שתקראו את זה תחשבו פעמיים אם שווה לנהל רומן מחוץ לנישואין... רוצו לקרוא, אתם תודו לי.
ואם כבר אני במצב רוח מפרגן- כל מי שלא ראה את " עבודה ערבית" בעונתה השניה, לא ראה טלוויזיה טובה השנה. משחק מעולה של כל המשתתפים, דיאלוגים שנונים וקטילה של כל סטריאוטיפ אפשרי של טיפוסים בחברה הישראלית. מזמן לא צחקתי ככה מול הטלוויזיה. פשוט גאוני.