נתקלתי בהם בפעם הראשונה כשנסעתי להודו לפני 7 שנים. אני בטוחה שפגשתי אותם עוד לפני, אבל לא זיהיתי אותם, או יותר נכון- לא ידעתי לקרוא לכלב בשמו. הם המפחידנים. הם הישראלים האלו שתמיד יזהירו אותך לפני שאתה עושה צעד גדול כקטן, ויתארו לך את הקטסטרופה שעלולה לקרות אם לא תישמע לעצותיהם ותעשה מה שנראה לך נכון. זה תמיד יתחיל כעצה ידידותית ומשם ילך וידרדר לקטיעת איברים, תולעים שחודרות למוח ומטיילות בו, מוות בנסיבות מצערות ובמקרים הקלים יותר תצא פראייר, ובישראלית מדוברת כולנו יודעים שלצאת פראייר זה הרבה יותר כואב מכמה תולעים שמטיילות לך במוח.
היום, כשאני פוגשת חברים או מכרים שנוסעים לחו"ל אני תמיד מזהירה אותם מפני המפחידנים, שיכולים בקלות לחרב נסיעה לסופ"ש בטורקיה עם ניתוח עכשווי ומפורט של קלקול קיבה שהם חטפו פעם מרחת לוקום. אבל המפחידנים לא מתמקדים אך ורק בהחדרת פחדים ופרנויות באנשים שכל מבוקשם היה להתאוורר קצת באוויר הרים צלול בשוויץ או באיטליה. באותו להט הם יפחידו אותך כשתרצי לקנות אוטו/בית או אפילו חלב של חברה מסוימת ( על הקונספירציה של המספרים המוטבעים בתחתית קרטון החלב של תנובה ומסמלים את מספר הפעמים בו מיחזרו את החלב כבר שמעתם?).
וכמובן שהמפחידנים לא נפקדים מחיינו גם ברמת מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. היטיב לבטא זאת אבנר כהן במאמרו המצוין מהיום בעיתון "הארץ" על ההפחדות מפני הפצצה האיראנית. הוא שואל שאלה שגם אני שואלת את עצמי המון בזמן האחרון- ומה אם לא ניבהל, אם לא נפחד ופשוט נמשיך בחיינו? אבל לא, הטוקבקיסטים, פלג קיצוני ביותר של המפחידנים, מיד מעמידים אותו על טעותו ומזכירים כי כבר הלכנו כצאן לטבח פעם, וכי כל הטומן ראשו בחול מגיע לו שתתרחש שואה גרעינית במדינתו.
ואני אומרת: שטויות במיץ עגבניות ! די כבר להפחיד אותנו ולהצדיק את כל הגועל שהמדינה הזאת מספקת לנו בצרכים בטחוניים כאלו או אחרים. איך יכול להיות שמיטב המוחות חיים כאן, אבל עוד אין לנו רכבת תחתית? איך ייתכן שאנחנו מעצמת הייטק, אבל את הרב-קו החדש ש"דן" מפמפמת בלי סוף צריך להטעין מחדש בכל אחת מהחברות בהן רוצים לנסוע? איך ייתכן שצלחנו את המשבר הכלכלי, אבל זוגות צעירים לא יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה מצ'וקמקת בראשון לציון?
במקום להפחיד אותנו כל הזמן, וסליחה שאני נשמעת כמו שרי אריסון, אולי נתחיל להתרכז בטוב שיש לעולם להציע לנו? במקום פצצה איראנית בואו נדבר על אוכל פרסי, במקום כיבוש בואו נדבר על מלפפונים כבושים. במקום להפחיד אותנו שדוושת הגז בטויוטה היקרה להחריד שלנו ( יותר מ-100% מס יבוא כדי לממן מבצעים ראוותניים בדובאי) תתקע, בואו נדאג שהכבישים שלנו יהיו ראויים לנסיעה, ובמקום לספר לנו על מגיפת שפעת החזירים שעומדת לעשות קאמבק באביב בואו ננסה להפסיק להיות חזירים בעצמנו.
ואני אומרת: שטויות במיץ עגבניות ! די כבר להפחיד אותנו ולהצדיק את כל הגועל שהמדינה הזאת מספקת לנו בצרכים בטחוניים כאלו או אחרים. איך יכול להיות שמיטב המוחות חיים כאן, אבל עוד אין לנו רכבת תחתית? איך ייתכן שאנחנו מעצמת הייטק, אבל את הרב-קו החדש ש"דן" מפמפמת בלי סוף צריך להטעין מחדש בכל אחת מהחברות בהן רוצים לנסוע? איך ייתכן שצלחנו את המשבר הכלכלי, אבל זוגות צעירים לא יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה מצ'וקמקת בראשון לציון?
במקום להפחיד אותנו כל הזמן, וסליחה שאני נשמעת כמו שרי אריסון, אולי נתחיל להתרכז בטוב שיש לעולם להציע לנו? במקום פצצה איראנית בואו נדבר על אוכל פרסי, במקום כיבוש בואו נדבר על מלפפונים כבושים. במקום להפחיד אותנו שדוושת הגז בטויוטה היקרה להחריד שלנו ( יותר מ-100% מס יבוא כדי לממן מבצעים ראוותניים בדובאי) תתקע, בואו נדאג שהכבישים שלנו יהיו ראויים לנסיעה, ובמקום לספר לנו על מגיפת שפעת החזירים שעומדת לעשות קאמבק באביב בואו ננסה להפסיק להיות חזירים בעצמנו.
