די לפרובינציאליות, או שעליי לומר לקרתנות?

במסגרת יום הספר שלי, הוא יום שני ,אני רוצה לדבר על ספר ישראלי שקראתי לאחרונה ( שזה אירוע די נדיר כי אני בד"כ קוראת ספרות מתורגמת) ושמו הידרומניה, שנכתב על ידי אסף גברון. הספר הוא ספר מדע בדיוני, המתאר את ישראל בעוד כמאה שנה, מדינה שכל שנשאר ממנה הן הערים קיסריה וטבריה והמטבע השולט בה הוא היואן הסיני. אני לא אלאה אתכם בפרטים, וגם לא אהרוס לכם את חווית הקריאה, אבל בקצרה גברון כותב על מצב בו העולם כולו נשלט בידי תאגידי מים , שהופכים להיות מצרך נדיר ויקר והגורם למלחמות קיומיות בין גופים מסחריים ומדינות.
לצערי, גם הספר הזה אישש את הטענה שלי שאין ספרות מקור עברית איכותית בארץ, ובמהלך קריאת הספר של גברון, לא יכולתי שלא להשוות אותו לספריה המעולים של רות ל. אוזקי, שבמקרה תתארח בארץ בשבוע הבא. בספריה "שנת הבשרים שלי" ו"על פני הבריאה כולה" מתארת אוזקי גיבורות הפועלות לטובת עצמן, אבל מאחורי כל סיפור אישי מסתתרת אג'נדה חברתית מובהקת הקוראת תיגר בספר הראשון על תעשיית הבשר האמריקאית ( ומבטיחה שלעולם לא תסתכלו על סטייק באותה צורה) ובשני על תפוחי אדמה, לא סקסי, אבל מוכר. כמו אוזאקי, גם גברון בחר במיה ( כמו מאמה מיה) כגיבורה הראשית בספר, וכמו הגיבורה בשנת הבשרים שלי היא מוצאת את עצמה בהריון, לבד, מול כוחות הרשע התאגידיים.
אממה? בניגוד לספרים של אוזקי, אצל גברון הכל נשמע מאולץ, מזוייף. מי שמכיר יודע שרות אוזקי ערכה תחקירים מקיפים ביותר לפני שכתבה את ספריה, ושהם נשענים במידה רבה על עובדות מדעיות. אני לא אומרת שאין מקום לקצת פיקציה, בכל זאת ספרות, ועוד מדע בדיוני, אבל גברון עשה לעצמו חיים קלים בכל הנוגע לתעתיק של שמות, שלא לדבר על הערבוביה הבלתי נסבלת של שמות סיניים ויפניים ( שכמובן שולטים בעולם בעוד 100 שנה, איזה דמיון מפותח) ואם אתם שואלים אותי אין לו מושג עד היום מהו מה.
ונכון שלקורא הישראלי סינים או יפנים זה כמעט אותו הדבר, אבל יש שם בחוץ גם כמה קוראים קצת יותר אינטלגנטיים ( אני, אני) שנהיה להם שחור בעיניים למראה הקקפוניה הזאת. ומילא החלטת לקרוא להכל בשמות אקזוטיים כמו איישה ( רכב עתידי) או מנג ( עד עכשיו לא ברור לי מה זה בדיוק), אני לא אומרת שלספר צריך מקרא, אבל הסבר קצר היה עוזר, גם אם יהיה מובלע בתוך הטקסט בצורה מתוחכמת, אבל תחכום לא עלינו, כנראה היה גדול על גברון.ועוד דבר- גברון הוא גם מתרגם מאנגלית, וקשה להתעלם מכך שיש חלקים בספרו שנשמעים כאילו תורגמו מאנגלית לעברית, כשבעצם אין כל סיבה לכך וזה מוזר ובולט לרעה.
בקיצור, קשה לי מאוד לפרגן לגברון על הספר, אבל אני יכולה להגיד שהוא בסה"כ די זורם ( טוב נו, ספר על מים) ושהרעיון היה טוב, אבל נדרשה פה עבודת תחקיר קצרצרה כדי להעניק חווית קריאה שלמה יותר לקרציות אובססיביות שכמותי.